מחלות - מדוע הן קיימות ובאיזו מידה זה טבעי 

חכמינו אמרו "נפש בריאה בגוף בריא". הם לא אמרו גוף בריא בנפש בריאה. משמע, בכל מרכיב של מחלה קיימים שני המרכיבים הגוף והנפש, כשהנפש היא המשפיעה יותר, המשמעותית יותר.

כמעט בכל מחלה קיים המימד הנפשי, המימד הפסיכולוגי. גם אדם שסובל מכאבי גב כרוניים, סובל היות שיש לו מרכיב פסיכולוגי רגשי במחלה. כך גם אדם שסובל מלב, כליות, וכל מחלה גופנית אחרת. אצל חולי הנפש, המרכיב הרגשי בולט יותר לעין, אך גם כאן הפגם הוא בגוף, במוח, וגם אצלם הסבל מתבטא לעיתים בחלקים נוספים בגוף עצמו.

מחלה היא מצב בו הגוף מתריע כי משהו בו אינו כשורה. האדם אינו נוהג על פי טבעו, כלומר נוהג בניגוד לטבע. בהרבה מקרים אנחנו עצמנו אומרים את הסיבה מבלי משים.
לדוגמא אדם שמעיד על עצמו שהוא לוקח יותר מדי ללב, אדם שיש לו בעיות עם רגש האהבה, עלול בהחלט לסבול מבעיות לב. אדם שאוכל את עצמו מבפנים עלול בהחלט לסבול מסרטן. אדם שלוקח על עצמו יותר מדי עלול לסבול מבעיות גב. אדם שיש לו בעיות להיות הוא עצמו ולעמוד חזק בפני אנשים, יסבול מבעיות נפשיות. הגוף מתריע, מהווה סימן אזהרה שמשהו אינו כשורה, אינו כדרך הטבע. כאמור גם במחלות נפשיות הגוף מתריע שאינו יכול עוד, המוח נפגע, והאדם סובל מתסמינים שונים.

בעיקרון, בטבע האדם נולד בריא, ואמור להיות בריא במשך כל חייו בגדול. יתכן ויסבול קצת מחושים פה ושם, או מחוסר זהירות יחתוך את האצבע בסכין, יתכן וייפול וייפצע בברך , יסבול פה ושם קצת מכאבי בטן, יצטנן, יהיה חלש יותר בזקנה אך זה הכל.

המחלות ניתנו לנו על מנת להזהיר אותנו, ועל מנת לאפשר לנו לרפא את עצמנו, להתחיל בתהליך ההחלמה. המחלה היא לא עונש, היא צ'אנס לאדם לשנות את דרכו ולהתחיל להתקרב יותר לטבע עצמו וגם לטבעו האמיתי, שנוצר ע"י הטבע, והגוף מאותת לאדם היכן הקושי, היכן הרגישות של אותו אדם, בו עצמו כפי שציינו.

הטבע נותן לאדם את המחלה במקום שהוא הכי חזק בו. לאדם חזק פיסית ייתן מחלה פיסית. לאדם חזק מבחינה נפשית ייתן את המחלה מבחינה נפשית. כל אחד מקבל את המחלה בדרך שבה הוא יכול לשאת את זה הכי טוב.

לגוף יכולת ריפוי מופלאה, ובהרבה מקרים הגוף גם יכול לרפא את עצמו, כמובן בעזרת הרפואה המודרנית, שגם היא נוצרה ע"י הטבע על מנת לעזור לאנשים בכל מה שהיא מציעה כמובן, אלא אם כן מגיעים לנקודת האל חזור. נקודת האל חזור היא במקרים הקיצוניים בהם הגוף קורס ואין מה לעשות יותר כמו בשלבים הסופניים של איידס וסרטן. גם שיגעון ממשי שכולל התנתקות מוחלטת מהמציאות היא מצב בו הגוף מאותת אני לא יכול יותר לחיות את הסבל של החיים עצמם, אני מתנתק מהם. גם כאן קיימת סכנת מוות ע"י התאבדות.

בדרך כלל לא ניתן להפריד בין גוף ונפש במחלות אך לא תמיד ישנן מחלות שאכן הגורם להן תלוי גם במימד הפסיכולוגי או ההתנהגותי. פטריה באצבע שנגרמת מחיידק זה לא בדיוק פסיכולוגי. כאבי בטן מאוכל מקולקל זה לא פסיכולוגי. גם נזקים של עישון כתוצאה מחומרי טבק מזיקים זה לא בדיוק עניין פסיכולוגי. להתחלת העישון כן יכולים להיות מרכיבים פסיכולוגיים. גם השמנה כתוצאה מתרופות שגורמות לכך, אינה עניין פסיכולוגי. למחלה שבעטיה לוקחים תרופות אלו כן יש מרכיב נפשי. גם אדם שחלה בסרטן כתוצאה מזיהום סביבתי כגון אסבסט, שרק לאחר שנים גילו שהוא מסרטן, מחלתו אינה נפשית מובהקת. אז נכון שלא כולם נדבקים, אבל יש פה גם מרכיב סביבתי שלא קשור.

כאשר האדם חולה במחלות קשות בעיקר, חלים בחייו שינויים רבים, התנהגותיים, סביבתיים ופסיכולוגים. ההתמודדות עם שינויים אלה, מתקנת את הגורמים והסיבות שהביאו להיווצרות המחלה מלכתחילה. האדם לומד לקבל עזרה, להרשות לעצמו להיות פגיע, לבטא את מכלול הרגשות, להרשות לעצמו לנוח, לקבל את עצמו כמו שהוא, להפסיק לשים לב למה שאחרים חושבים ואומרים ועוד ועוד. לכן אנו שומעים לא מעט על אנשים שבעקבות מחלה קשה שינו את חייהם לגמרי ואף אומרים שהמחלה הייתה לטובה. היא שינתה אותם לטובה ואיכות חייהם השתפרה. לא שאנו צריכים להיות שמחים ועולזים על המחלה, טוב זה לא , להיות בריא זה טוב, לכן אומרים לטובה לא טוב, אך להבין שהיא צ'אנס שהטבע נותן לנו, לערוך בדק בית עם עצמנו. המחלה אינה עונש. היא תוצאה של טעויות, אך היא לא עונש.


יש מחלות שאנו אומרים שהן גנטיות, שהן עוברות בתורשה ואז כביכול אין מה לעשות. זו טעות ואנו רואים שזה לא תמיד נכון, לא כל הילדים מקבלים את המחלה, לא כל האחרים חולים במחלה גנטית, כלומר אין מתאם של מאה אחוז. אז נכון שיש מחלות שהן גנטיות, כלומר הן יכולות לעבור בתורשה והסיכון לחלות בהם גבוה יותר, אם למישהו מהמשפחה הקרובה הייתה מחלה כזו למשל הורים, אך גם כאן לא הייתי מפרידה בין המרכיב הגנטי למרכיב ההתנהגותי. מה שעובר בתורשה הוא לא רק גן פגום אלא בד"כ גם החינוך למשל שמכיל בתוכו את הסיבה לפגם הגנטי מלכתחילה, ולכן יש סיכוי גבוה יותר לחלות במחלה.

ניקח לדוגמא את הסוכרת מסוג 2 שמעבר לסיבות של השמנה וכאלה, יש הטוענים שיש בה גם מרכיב של מתח ולחץ גבוה פנימי באדם עצמו, מרכיב שהוא נכון אגב להרבה מחלות. דבר זה יכול להשפיע על הופעת המחלה. ייתכן והלחץ של הורה מסוים מנעוריו גרם לשינוי גנטי אצלו במרכיב שמשפיע על רגישות להופעת סכרת ואחרי שנים של לחץ כזה, הסוכרת אכן הופיע בגיל מבוגר. אדם זה יעביר גנטית את הרגישות לסכרת לילדיו בגנים, או שיחנך אותם באווירה של לחץ והם יהיו מבוגרים לחוצים כשלעצמם, ואז אכן יש סיכוי שגם למי מילדיו תהיה סכרת. אך אם הילד בבגרותו ישתנה ויהיה לאדם רגוע ושליו, סביר להניח שלא יקבל את הסכרת כי הוא שינה את מערך גופו באיזה אופן.

לעתים המרכיב הגנטי הוא מדורות קדומים ובשילוב זה או אחר של גנטיקה וסביבה הוא יתפרץ כמחלה באיזשהו דור. לדעתי המחשבה עצמה, או יותר נכון שינוי מהותי במחשבה של האדם, יכולה אף לשנות את מבנה הגנים עצמם, כך שאם הבראנו ממחלה כלשהי ושינינו את התנהגותנו, הגנים שלנו ישתנו והמחלה הזו לא תעבור בגנים לדורות הבאים.
כלומר ע"י המחשבה ביכולתנו לשנות גם את הגנים ואפילו להבריא את המוח.

אנו חייבים להיות קשובים לגוף שלנו ולהכיר במגבלותיו. לשים לב לשינויים המתחוללים, להיות רגועים יותר, לחיות חיים פחות לחוצים כי אחד האויבים הקשים ביותר של הגוף, בפרט בעולם המודרני, הוא הלחץ. מעבר למחלות כמו התקפי לב או לחץ דם גבוה וכדומה, הלחץ גם יכול לגרום למחלות שאנו קורים נפשיות למרות שהן למעשה במוח כמו חרדה או דיכאון.

המחלות שאנו מכנים נפשיות הן במוח, וגם הן נובעות מבעיות רגשיות פסיכולוגיות. הן קורות בדרך כלל לאנשים רגישים, טובי לב ובעלי אמפתיה גבוהה, אך כדי שהן תפרוצנה צריך, כמו בכל מחלה למעשה, את הטריגר, מצב שדורך לאנשים על היבלות. למשל אדם שפוטר בצורה לא יפה מהעבודה אחרי שעבד בה שנים וקיבל סרטן. גם במחלות נפשיות זה ככה. הרי הרבה אנשים יש להם פחדים וחששות, טראומות מהילדות או מעצורים פנימיים ,והם חיים עמם בלי לקבל התקף חרדה או דיכאון. על מנת שזה יקרה כאמור הטבע יודע שהאדם חזק נפשית ולכן זה יתבטא נפשית, והחיים צריכים כאמור לדרוך על היבלות לדוגמא: ילדה שעם גירושי הוריה אמה הפסיקה לתפקד והיא הועברה למשפחה אומנת, כשהיא תינשא ותלד ילדים, אם היא תעמוד בפני גירושין, היא יכולה לקבל התקף חרדה שמא גם היא תפסיק לתפקד ושגם ילדים שלה יילקחו ממנה ולהיכנס לסחרור של לחץ וחרדה. אך אם חייה הזוגיים יהיו טובים, פחד זה תמיד יקנן בה אך לא יבוא לידי ביטוי. מקסימום היא תהיה אם מאוד דאגנית ומגוננת. האנשים הלוקים במחלות נפשיות שאני מכנה אותן מחלות רגשיות, מחלות מוח, אינם חלשים יותר מאחרים, שגם להם המון בעיות רגשיות בלתי פתורות, או מאנשים חולים אחרים במחלות קשות כמו סרטן, מחלות לב וכדו'. להיפך, הטבע נותן להם את המחלה בצורה הנפשית כי הם הכי חזקים מהבחינה הזאת. הכי מתאים להם וטוב להם אם ניתן להגדיר את זה ככה, לקבל את המחלה לא בצורה שאנחנו מכנים הגופנית כלומר בלב או בכליות וכדו' אלא במוח.

בטבע לא צריכות להיות כאמור מחלות קשות ולא בעיות רפואיות. לא צריכה להיות בעיה להרות, לא צריכות להיות בעיות כמו השמנה, לא צריכה להיות תמותה אלא בגיל זקנה, לא צריכים להיוולד תינוקות פגומים ועוד. הטבע מאוזן. מי שלא מאוזן הוא האדם עצמו. מה שלא מאוזן הם החיים המטורפים שאנחנו חיים. יש לנו את הבחירה להיות אנשים בריאים, להתמודד עם מחלות ולפחות לא להשלים עם זה שככה זה בחיים. עלינו להיעזר ברפואה המודרנית כמו גם ברפואה המשלימה שקיימת היום ושמה דגש על המימד הנפשי וזה טוב. אך אסור להתפתות רק לטיפול בהיבט הזה. ברוב המקרים, בעיקר הקשים, אנחנו זקוקים במקביל גם לעזרה של הרפואה הקונבנציונאלית, שגם היא שלוחה של הטבע על מנת לעזור לעצמנו.

בתחילת המאמר הדגשנו את האמרה נפש בריאה בגוף בריא. הדגשנו בעיקר את ההיבט הנפשי היות והוא לא מקבל את החשיבות הראויה, למרות שבשנים האחרונות חל שיפור בנושא. אך אסור להזניח גם את הגוף. תזונה נכונה, פעילות גופנית מתונה, תחזוקת הגוף היא החצי השני של האמרה. היא לא פחות חשובה. בכל טיפול בכל בעיה יש לשלב גם את ההיבט הגופני ולטפל בחלק הגופני, לפי היכולת. לא לשכוח חלק חשוב זה. גם גוף בריא ומתוחזק משפיע על הבריאות הנפשית. ואז אכן נגיע למצב בו נוכל לומר שנפשנו בריאה וגופנו בריא.